אני חונה את האוטו ומתפללת

שאיכשהוא משהו יקרה וזה יסתדר

אני מתכוונת להתחנן אם צריך

אתמול כשהרכב שלא הניע,

חייגתי בנימוס לביטוח ישיר, זוכרת במעורפל שביטחתי שם

כדי לגלות שמ 31.12 אני בלי ביטוח

ובכל מקרה מצבר לא קשור לביטוח

הרכב בכלל על שם אבא שלי שעף לשמיים ועם הכנפיים שקיבל השנה,

רכב זה ממש פאסה מבחינתו, ובזמן שאני ממתינה למישהו שאמור להגיע להחליף לי מצבר

הסבירו  לי יפה בחברת הביטוח  שאני לא יכולה לבטח רכב שבעליו מת אני צריכה להעביר בעלות

זה השלב שאני מגלה שרישיון הרכב לא בתוקף מנובמבר 2024

ונהוג במשרד הרישוי, שלא לחדש רישיון רכב שהבעלים שלו עבר לגור בשמיים וזה מסביר למה השנה לא קיבלתי בדואר רישיון רכב חדש.

אז איך ציפיתם שאזכור לחדש רישיון רכב אם לא שלחתם?? באמת חוצפה

כל שנה אני מגיעה בכמה חודשי איחור אופנתיים למכון הרישוי, עושה הכל בלחץ ואיכשהו ניצלת, אבל היום זה שיא חדש ואני חייבת להגיע למשרד הרישוי

נכנסת לאתר ומחפשת תור-

שמה משקפיים לראות שאני לא טועה.

כן! כתוב פה 20

כתוב פה מרץ

השנה עשרים עשרים וחמש.

כן! אני רואה טוב! התור הקרוב רק בעוד חודש.

אני בלי טסט

בלי ביטוח

בלי בעלות על הרכב

בלי אבא

בלי עתיד

בלי תקווה

בלי חלום

מבינה שאני חייבת להתייצב במשרד הרישוי על הברכיים, דמעות, תלישת שערות מה שצריך כדי שיקבלו אותי.

במעלית לקומה קומה 2, מתפללת לאבא שבשמיים שיעזור לי.

שני אנשים מסתכלים עלי במבט חשדני ואני מבינה שאני מדברת לאבא שבשמיים בקול רם.

זה לא הרגע לנימוסים ליד אנשים זרים. מה שצריך – אני עושה. ממשיכה להתפלל ומגבירה קצת את הקול – שידעו שם למעלה שאני רצינית ולא נותנת לעולם הגשמי להשפיע עלי.

השעה 12:36, באחת נסגר משרד הרישוי

אני מתעלמת מהעמודים עם הסרט שמכתרים את הכניסה וצועדת בביטחון מעושה פנימה.

בחורה עוצרת אותי, מסמנת לי לחכות מחוץ לסרטים התלויים ומבקשת לראות את הודעת האסמס

על התור שיש לי להיום.

אין

אין לי

אין לי תור

אין לי תור להיום

אי אפשר בלי תור

אני מסבירה לה על אבא שנפטר , על רכב בלי טסט, ועל תור שיש בעוד חודש

והיא- בלי תור אי אפשר.

אבאאאא תעזור לי אבא.

עכשיו אני שומעת קול מתקרב – עדי נשמה מה נשמע? וניגש אלי לא פחות ממלאך

וזה הרגע לחזור לסיפור שכתבתי פה לפני כמה חודשים על היום ההוא שגיליתי שיש לי פנצ׳ר בחניה בבניין , ביקשתי עזרה בקבוצת וואטסאפ של הקהילה בשכונה, והגיע בחור בשם רון שאני לא מכירה, מפונה מקרית שמונה, והחליף לי גלגל.

   ברגע הזה- במשרד הרישוי- עדי נשמה מה נשמע? מתקרב אלי רון שעובד כמאבטח ב….משרד הרישוי. מה קרה? למה לא התקשרת? הייתי עוזר לך… מה את צריכה?

ממלמלת משהו

והוא כבר עם תעודת הזהות שלי נכנס פנימה,

שואל אותי אם הבאתי תעודות זהות של אחיות שלי ואמא שלי

נכון, אני נזכרת שבחצות הלילה כשבדקתי מה אני צריכה להביא, היה רשום שחייב תעודות זהות מקוריות של כל היורשים

ב 12 השעות האחרונות הדחקתי את הנתון הזה מהמוח, כי לא היה לי סיכוי לעמוד בו, והכנתי צילומי תעודת זהות

הוא חוזר, אני ממלמלת משהו לא ברור,  הוא לוקח ממני את שקית המסמכים שהכנתי ונכנס שוב פנימה,

עוברות 3 דק והוא מניח בידי דף.

אני שמה משקפיים לוודא שאני רואה נכון

הרכב הועבר על שמי

רישיון רכב נוצץ בידי ונושא את שמי

כן! אני רואה טוב! העברת הבעלות בוצעה. הלם מוחלט.

יאללה רוצי לעשות טסט- הוא אומר לי. לוקח לי כמה רגעים לעכל ואני מתחילה לרוץ.

6 דק נסיעה ואני בתור ארוך במכון הרישוי

דף רישיון רכב לא משולם, אין עדיין ביטוח,

לא בטוחה אם התור מספיק ארוך אבל אני מתחילה לעבוד ומתקדמת לאט לאט בתור

משלמת רישיון, סוגרת ביטוח, ניגשת לקופה, מסדירה מסמכים

ומגיעה עם הכל בזמן לתור שלי,

ומי שלא ראה אותי במכון הרישוי, מעולם לא פגש את הגירסה הכי נחמדה שלי הכי חייכנית הכי מעוררת אמפטיה

והיום אני מתעלה  על כל הפעמים ביחד כי מכאן- אני יוצאת עם טסט.

קו הסיום מתקרב- ואני מגדילה לעשות- ואומרת לבודק שאני נלחצת מהברקסים והתעלה המפחידה

ותוך רגע שלום במקומי על ההגה, ואני יושבת בצד, מתבוננת על התקדמות הבדיקה, מפזרת חיוכים,

ומתפללת שהכל ייצא בסדר

שנים שאני עושה במכון הזה טסט, ואין פעם אחת שהם לא סימנו שלוחית הרישוי האחורית לא תקינה

אבל אותי,בשלב הזה, אי אפשר לבאס!!! אבא איתי, השמיים איתי,

וכשישראל מדליק את הפן לייבוש הצבע שעל הלוחית החדשה שהכין לי

אני אומרת לו- שב תנוח ישראל

אני אייבש אותה

השעה ארבע וחצי – אני בחוץ

עם רכב על שמי

עם ביטוח

עם טסט

עם נס גלוי

עם אבא בשמיים ששמע אותי

וכמו כל רגע בחיי- גם הפעם דאג לי