אל עולם הפלייבק (תיאטרון סיפורים אישיים) הגעתי כשחיפשתי קורס קומדיה כדי לשפר את היכולות שלי להגיש את הסיפורים שלי בהופעות
פייסבוק הקשיב לחיפושיי וכך קפץ לי הפלייבק, קורס שנתי להנחיית קבוצות בשיטת פלייבק תרפייה- בלי לדעת הרבה- אבל עם תחושה טובה בבטן- נרשמתי.
הפלייבק הוא לא טיפול, אבל הוא אחד הכלים הטיפוליים החזקים שפגשתי, אני נפגשת עם התיאטרון שזו האהבה הלא ממומשת שלי בחיים, בשילוב סיפורי חיים של אנשים, שהם חומרי הפלייבק, וגם למוסיקה שלי יש מקום. הרבה מקום.
הניסיון הבימתי שלי, והעמידה מול קהל , מאפשרים לי לחבר את הפלייבק לעולם העשייה שלי בטבעיות, וכל מפגש עם אנשים, עם הרגשות, הפחדים, הרצונות והצחוק שלהם- ממלא אותי בתחושת שליחות חדשה.
באחד מימי הלימוד בשנת הלימודים, הגיעה אלינו קבוצת נשים שנמצאת בתהליך גמילה מסמים
ישבתי וראיתי איך הפלייבק מהלך קסם על הנשים שהגיעו אלינו, ואיך -על אף שהיה ניכר בהתחלה, שחלק מהנשים לא ממש רצו להיות במפגש, הפלייבק אט אט פתח את הלבבות, ונוצרו רגעים מרפאים ועוצמתיים בחדר. זה היה רגע שבו הבנתי איזה אוצר מצאתי
מה קורה בסדנאות?
סדנת פלייבק יכולה להיות חד פעמית, או תהליכית
דרך אינספור תרגילים אישיים, בזוגות, או קבוצתיים, אנחנו נפתחים אל מפגש של צחוק, קלילות ונפתחת דלת אל האישי, החשוף
כשמגיעים הסיפורים של האנשים, קמה הקבוצה "להחזיר" למספר את הסיפור שלו
בטכניקות שונות. הפלייבק גורם ל"מספר" להרגיש שהקשיבו לו, ראו אותו, ולפעמים גם עולות נקודות מבט שמאפשרות ל"מספר" לראות את הסיפור שלו באור חדש, שלא ראה עד כה.
ויש את הפסנתר שלי שמלווה אותי בכל סדנה, תורם את צליליו לסיפור
ומאפשר מרחב שלם של מוסיקה שפורטת על הלב ועוזרת להיפתח ואף לפגוש ריפוי.